בית משפט השלום באר שבע קבע היום (שלישי) כי אדם אשר מעד ונחבל בזמן שרץ להציל פעוט שנפל מרכב במהלך נסיעה, יוכר כנפגע תאונת דרכים ויפוצה בלמעלה מ-600 אלף ש"ח.

האירוע התרחש ב-5 באוגוסט 2018, כאשר האזרח הבחין בפעוט נופל מרכב נוסע בצומת הרחובות מנחם בגין ושדרות אלטלנה באשדוד. האזרח יצא מרכבו, רץ לכיוון הפעוט, זינק לעברו, מעד על הכביש ונפגע באופן משמעותי, אך לא לפני שהספיק למנוע מרכב נוסף לפגוע בפעוט. יצוין כי לפעוט שלום.

מאוחר יותר, הגיש האזרח תביעה לבית המשפט נגד נהגת הרכב שממנו נפל הפעוט וחברת הביטוח המבטחת את רכבה, בגין פציעתו בשעה שאץ להציל את הפעוט שנפל מהרכב הנוסע. התביעה הוגשה מכוח חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים תשל"ה – 1975.

בבית המשפט, דן השופט תומר אורינוב בשאלה האם פציעתו של התובע מוגדרת "תאונת דרכים" כמשמעותה בחוק הפיצויים.

התובע, האזרח שהציל את הפעוט – טען כי פעולותיו מהוות שימוש ברכב מנועי ובין היתר מתקיים בו רכיב השימוש שעניינו "כניסה לרכב", באשר הוא התכוון להכנס עם התינוק לתוך הרכב שממנו נפל. בנוסף, הוא הסתמך על פסיקת בתי המשפט שהכירה בפעולות חילוץ כפעולות נלוות לשימוש ברכב.

הנתבעת, חברת "ביטוח ישיר" טענה מצידה כי התאונה אינה מהווה "תאונת דרכים" ופעולותיו של התובע אינן עולות כדי "שימוש ברכב מנועי".

לאחר בחינת הדברים, קבע השופט אורינוב כי פעולת הריצה לעבר הפעוט עונה על ההגדרה של "שימוש ברכב מנועי", בהתייחס לרכב הנתבעת.

בין היתר נימק השופט כי נפילת הפעוט כשלעצמה מהווה "תאונת דרכים" שיצרה סיכון תעבורתי לפעוט וסיכון לרכבים הנוספים שהגיעו לצומת ופעולת החילוץ של התובע מטרתה הייתה למנוע את המשך אותם סיכונים ראשוניים.

בהתאם לכך, המסקנה של היא כי הסיכון אליו נקלע התובע הוא סיכון שכרוך בנסיעה של הילד, ונסיעה זו היא ללא ספק מהשימושים המוכרים ברכב. "השכל הישר מוביל למסקנה כי הסיכונים הכרוכים בפעולות החילוץ שלובים בסיכונים התעבורתיים הנוצרים מנסיעה ברכב", כתב השופט. לדבריו קיים קשר סיבתי עובדתי בין פעולת החילוץ שביצע התובע לבין נפילת הפעוט שהיא "תאונת דרכים".

בנוס,, כתב השופט, כי "על בית המשפט ליצור תמריץ לפעולותיהם של מחלצים ולהעביר מסר שלא ישללו מהם זכויותיהם על פי חוק הפיצויים, שהוא חוק סוציאלי, אם חלילה יפגעו תוך כדי פעולות החילוץ שיבצעו. על בית המשפט לעודד אזרחים לנהוג כפי שנהג התובע".

בפסק הדין, סקר השופט מספר פסקי דין אחרים בהם נקבע כי פעולת חילוץ של נפגעי תאונה הוא "שימוש נלווה לשימוש העיקרי של נסיעה ברכב".

"שוכנעתי כי פעולות החילוץ שביצע התובע בתיק שבכותרת הם חלק אינטגראלי מנסיעת הפעוט שנפגע בתאונת דרכים (עת נפל מרכב נהוג על ידי אמו) ועל כן עולות כדי השימוש המוכר "נסיעה ברכב". כמו כן, מתקיים קשר סיבתי עובדתי ומשפטי בין תאונת הפעוט לבין נפילת התובע. נוכח קביעתי זו, יש לראות בתובע כמי שנפגע בתאונת דרכים, כמשמעות המונח בחוק הפיצויים", כתב השופט לסיום הפרק הבוחן את השאלה האם המעידה מוגדרת "תאונת דרכים" לעניין חוק הפיצויים.

עוד כתב השופט כי אפשר לראות במעשי התובע ככאלה שעונים גם על השימוש המוכר של "כניסה לרכב". לדבריו "אין חולק כי לאחר נפילת הפעוט מהרכב, הוא התקשה לקום בעצמו ולהיכנס חזרה לרכב ממנו הוא נפל. לצורך ביצוע פעולה זו, נזקק הפעוט לסיוע של אדם בוגר. אמו של הפעוט לא היתה במקום והתובע התכוון למעשה לפעול כשלוח של האם לעניין כניסתו של הפעוט חזרה לרכב ממנו הוא נפל".

בהמשך, עסק פסק הדין במחלוקת בין הצדדים אודות הנזקים שנגרמו לתובע מאותה נפילה. לסיום הפרק הוא קבע כי נכותו הרפואית המשוקללת של התובע היא 34.5%.

כאמור, בסיום הדברים קבע השופט אורינוב כי החברה המבטחת את הרכב ממנו נפל התינוק "ביטוח ישיר" – תשלם לתובע פיצויים בסך של 627,000 ש"ח. 491 אלף שקלים בגין "הפסד שכר לעתיד", 61 אלף בגין "הפסד פנסיה", 55 אלף בגין "כאב וסבל" ו-20 אלף בגין "עזרת צד ג' + הוצאות רפואיות/נסיעה".